Alta Via n. 1

Alta Via n. 1

(הגה אותה Toni Sanmarchi)

מאגם Braies עד בלונו

בהשראת, בין השאר, תוכנית מסלולי הדולומיטים שהציג Mario Brovelli במאמר שהתפרסם ב-“Lo Scarpone” ב-1 בספטמבר 1966, הציע Piero Rossi בשנת 1969 את החצייה המפוארת הזאת, המובילה מעמק Braies היפה שב-Pusteria, דרך קתדרלות דולומיטיות מרשימות ומפורסמות, אל בלונו.

ספרונו היקר, שיצא לאור באותה שנה והיה אז חידוש של ממש, נקרא “Alta Via delle Dolomiti”, נשא את המספר 1 ויצא בהוצאת Tamari Editori בבולוניה, בכמה מהדורות בשנים שלאחר מכן. גם Alta Via זו, כמו אחיותיה המפורסמות, מציגה את המאפיינים הייחודיים של טרק ארוך שניתן לחלק לכמה מקטעים יומיים.

בקתות הרים וביוואקים קבועים (אם כי למי שרוצה לחוות בעוצמה את מעללי העבר, גם אוהל קטן ושק שינה יתאימו היטב) מציעים מחסה בנקודות העצירה. המסלול הבסיסי עובר בשבילים שאינם תובעניים במיוחד עבור מטייל טוב, ושהם, מכל מקום, תמיד מאובטחים במעברים או בקטעים הקשים.

פה ושם, במקומות שבהם ההר נותר קפוא בימי החלוצים ורק יעלי ההרים חיים בלי שאיש יפריע להם, קיימים קשיים גדולים יותר, בעיקר בעלי אופי פסיכולוגי, הנובעים מהבידוד, מהפרשי הגובה הניכרים, מהסביבה הקשוחה, מהמחסור במים, מהשקט הגדול…

ומהערפילים שיורדים לעיתים קרובות במהירות ועוטפים הכול כבצמר גפן! כך או כך, Alta Via זו עוברת במקומות יוצאי דופן וייחודיים באמת, בלבם הפראי של הדולומיטים. למנוסים יותר – ולצורכיהם – מוצעות כמה חלופות למסלול הקלאסי, עם וריאנטים הכוללים טיולים טכניים ומתגמלים יותר, משום שהם עוברים במסלולי ויה פראטה התלויים באוויר או מטפסים אל הפסגות ההיסטוריות של הרכסים השונים.

Alta Via זו חוצה כמה מרכסי הדולומיטים המפורסמים שנותרו מחוסנים למדי מפני ההמון ההטרוגני, ולעיתים קרובות הפרוע, של מה שמכונה תיירים מזדמנים פחות או יותר. אל לב הרכסים האלה… המכונית אינה מגיעה, ולכן, מלבד החריגים הבלתי נמנעים לצערנו, אין פלישה המונית של מטרידי שלווה.

כאן די להתרחק ולו מעט מקרקעית העמק כדי לזכות בשלווה ולמצוא את עצמך בהר האמיתי, הקדמון והבתולי. אלה דבריו של Toni Sanmarchi (“ממציא Alte Vie” נוסף), שגם שלושים שנה אחר כך לא איבדו מהרלוונטיות שלהם. מחלקת התיירות של המינהל המחוזי של בלונו, שלה שמורה הזכות על ההפקה הנוכחית, שואפת לקדם את “ההרים של הבית” ומשתדלת -גם באמצעות עבודה זו- לספק למטיילים את המידע העדכני ביותר האפשרי.

לשם ההגינות נזכיר כי כמה מחברים שינו את הרצף המקורי של המסלול והתאימו אותו לטעמם האישי, לטעם קוראיהם או לצרכים תיירותיים, שינו פה ושם את המסלול האיטלקי המקורי והאריכו את משך ההליכה ל-18-20 ימים, עם מקטעים קצרים מדי.

נכון שזו הייתה החופשה האידיאלית, מרגיעה ומהנה, אבל אנחנו העדפנו להישאר במסורת של “הימים ההם”, כלומר כ-12 ימים, גם אם כמה מקטעים עשויים להיראות מעט תובעניים באורכם.

גם במקרה שלנו, ביחס למדריך של Piero Rossi, שיצא בכמה מהדורות – כבר עברו שלושים וחמש שנה והמקור אינו בנמצא – הוכנסו כמה שינויים ועדכונים קלים בתוואי המקורי. בשנים אלה אכן משהו השתנה, הן מבחינה מורפולוגית והן בזכות התערבויות מתאימות של הגופים האחראים על התחזוקה ועל הציוד של קטעי המסלול השונים.

הדבר לא גרע דבר ממקוריות היצירה והרעיון; אם כבר, היה רצון לשפר אותה ולהעניק לה ערך נוסף, מתוך זיכרון מכבד של Piero Rossi, שעשה את ההרים האלה לטעם חייו.

מתוך הספר ALTA VIA n. 1 – 1° RISTAMPA 2007

Dolomiti Turismo srl

Via R.Psaro, 21 – 32100 Belluno טל' 0437.940084 www.infodolomiti.it

מהדורה שעברה עריכה ועדכון מלאים בידי Italo Zandonella Callegher

מתי לצאת ומה אסור להחמיץ

את Alta Via n. 1 הולכים בדרך כלל מסוף יוני ועד סוף ספטמבר, כאשר הבקתות לאורך המסלול פתוחות והמעברים פנויים משלג. בין הנופים המרשימים ביותר: רכס Tre Cime di Lavaredo, אגם Sorapis עם מימיו בצבע טורקיז ורמת Cadini, וכן הרכס הארוך האחרון היורד לעבר עמק Piave ובלונו. זהו מסלול מתאים גם למי שיוצא לראשונה לחצייה של כמה ימים, שכן אפשר לסמוך על רשת טובה של בקתות ודרכי מילוט אל קרקעית העמק.

מי שמחפש המשך טבעי לדרך יכול לשלב את Alta Via n. 1 עם השכנה Alta Via n. 2 – דרך האגדות, הנמתחת מעט מערבה, בין קבוצת Sella ל-Pale di San Martino. לתמונה מלאה של כל שמונת מסלולי הדולומיטים, הדף מסלולי Alte Vie בדולומיטים מרכז מקטעים, דרגות קושי וקישורים לכל מסלול.

הקלאסית מגיעה לבלונו אחרי עשרה ימי הליכה. מי שמחפש משהו קצר יותר, או שונה לגמרי, ימצא את החלופות במדריך לחוויית הדולומיטים של בלונו דרך ספורט.